לזכר שרה אפרתי גביש
הסיפור המשפחתי שלי מתחיל ב 1903. עת סבתי דבורה ( לבית ברמן ) הגיעה למראח עם בעלה בנימין קרופיק מזכרון יעקב .הם היו בין שמונה המשפחות החלוציות שהתיישבו בגבעת עדה לבקשת הברון רוטשילד.
לסבתא דבורה ובנימין נולדו שלושה ילדים. זהבה, אהובה ויצחק.
ב 1.5.1920 נרצח בנימין למול עיניה של סבתי.
היא נותרה אלמנה עם שלושה ילדים קטנים.
לימים הגיעו פועלים צעירים מפולין לעזור בהקמת ארץ ישראל.
סבתא הכירה את זאב פולצק אפרתי. השניים התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים.
שרה אמי היקרה, עדנה ויוסקה אפרתי
ב 23.6.1938 נחטף ונרצח בנה יצחק עם עוד שני נערים מהמושבה.
שרה נולדה ב 7.5.1925 , עברה ילדות מיוחדת כמו כל ילדי המושבה של אז. ילדות עם המון פחד, כאב ובכל זאת עם שמחה בלב.
אמא למדה בביה"ס היסודי "גבע" ואת התיכון סיימה בנהלל.
בבגרותה היא שרתה ב"הגנה" ושלחה מסרים בכתב מורס מגג בית העם (כיום בניין המועצה של גבעת עדה)
אימי שרה הייתה גננת באלוני יצחק ובחדרה "במשק פועלות".
בהפוגה ראשונה בשנת 1948 נישאה לאבי יוסקה גביש. שהיה בצי הבריטי, בהגנה, נלחם בכל מלחמות ישראל ולימים היה חבר "אגד".
אמא הייתה פעילה חברתית במושבה. מנהלת "ארגון אמהות עובדות", התנדבה בוועד למען החייל. ונרתמה לכל משימה ציבורית.
כבר חמישה דורות שהמשפחה מתגוררת באותו הבית ברחוב הראשונים.
ספסל זה נתרם על ידי לזכרה של אמי היקרה והאהובה שרה אפרתי גביש.
בהתרגשות ומכל הלב
ענת גביש מורג בתה של שרה.
2023 לכבוד 120 שנה למושבה גבעת עדה